באחוזת היין אדי סימצ׳יץ׳, בה עובדים אדי, בנו אלכס ונכדיו יורה ויאקוב, אין שולחן למיון ענבים. בזמן הבציר הם עוברים 3 פעמים בכל חלקת כרם, נותנים לאור השמש להראות להם את הענבים שהבשלתם אופטימלית, ובוצרים רק אותם. היינות שלהם, גם הלבנים, תוססים בחביות אלון, ולאחר התסיסה שוהים בחבית זמן ארוך להבגרה. אלו הן פרקטיקות ׳עולם ישן׳ צרפתיות מסורתיות שאינן נפוצות באזור, והופכות את היקב ויינותיו ליוצאי דופן. השם סימצ׳יץ׳ מוכר אמנם היטב באזור היין הלבן של איטליה, פריולי, אולם אדי הוא נצר לענף אחר של המשפחה, שנשאר מעבר לגבול, בגורישקה ברדה שבסלובניה. למרות ההיסטוריה הקשה של חבל ארץ זה, ואולי בגללה, אדי ואלכס הם מהאנשים השמחים, המוכשרים והאינטואיטיביים שתפגשו. את היומיום בחווה הם הופכים לתרגול רוחני: ״הטבע מדבר למי שמקשיב לו, ומלמד אותנו המון. טל הבוקר אומר משהו על הרף העין של הקיום. השמש - על חומו של השפע. גבישי הקרח מזכירים לנו שלהפוגה ולהרהור יש חשיבות גדולה עבורנו. הטבע מעצב אותנו לא פחות משאנחנו אותו״ אומר אדי. ״המשפחה שלנו חרוצה ועיקשת. הקמנו את היקב ב- ,1990 באזור מרתק בו צפון הים התיכון פוגש את דרום האלפים, ואנחנו מקוים שעכשיו, סופסוף, סלובניה הגיעה לתקופת שגרה מבורכת שתאפשר לנו להמשיך להתפתח״. אנחנו בצ׳ירז לא יכולים לחשוב על דבר יותר אופטימי מאיש אשר יושב תחת גפנו, בארץ שהייתה שסועת קונפליקטים. לכן, כשפרי עמלו יוצא לעולם, זוכה לשבחים מקיר לקיר ומגיע אפילו לפה, לישראל, אנחנו שמחים להרים לו. אז למה שלא תיקחו לכם כוס, תצטרפו אלינו, ועל הדרך תגלו זנים ייחודיים באזור יין ישן-חדש, ועשיה איכותית שעושה לעצמה שם? בסלובניה התבססה תרבות של כורמות כחמש מאות שנים לפני שהאימפריה הרומית הפיצה אותה מכאן אל צרפת ספרד וגרמניה, מדינות היין האיכותי של היום. בימי הביניים, הכנסייה הנוצרית השתלטה באמצעות מנזריה על רוב-רובו של ייצור היין באירופה, וניכסה לעצמה גם את האזור הזה. תחת האימפריה האוסטרו-הונגרית, בחצי השני של המאה ה,19- החלו לצוץ יקבים פרטיים, אולם מספרם הלך והצטמצם ככל שהיא איבדה את אחיזתה, והרעיון של יוגוסלביה הקומוניסטית התפתח. בין מלחמות העולם עלה כוחם של הקואופרטיבים, ועד לסופה של מלחמת העולם השנייה הם כבר ריכזו כמעט את כל היבול. השלטון דרש מהחקלאים לכוון לכמויות גדולות בלי לשים לב לאיכות, ואכן, בתקופה זו רמת היין הסלובני הגיעה לתחתית, למקום ממנו ניתן רק לעלות. ב1991- סלובניה הפכה לרפובליקה היוגוסלבית הראשונה שהכריזה עצמאות. במלחמות שפרצו לאחר מכן נפגעו תעשיות רבות, וזו של היין בכללן, אלא שלמרות הדעיכה הכללית, תעשיית היין נהנתה מהקרבה למערב, והייתה מהראשונות להשתקם. היום היא מהווה מנוף כלכלי ותיירותי וגם השוק הבינלאומי מתחיל לגלות בה עניין, ובצדק. היין הסלובני מציע תמורה מופלאה ביחס למחירו, ובעולם בו יינות מאזורים ידועים הופכים בלתי נגישים בעליל, נוצר צמא גדול לתגליות מפתיעות כמו זו. כיום ישנם בסלובניה 3 אזורי יין עיקריים: פודראבייה הצפון-מזרחי, בין הונגריה אוסטריה וקרואטיה, מתמחה ביינות לבנים, מבעבעים וקינוח. פוסאבייה שבמזרח, מתמחה ביין אדום קליל וחמצמץ הקרוי צביצ׳ק. האחרון והחשוב הוא פרימורסקה. הוא סמוך לאיטליה ומושפע ממנה בשפה, בארכיטקטורה, בקולינריה ובסגנון הכורמות, ולכן אין פלא שכאן החלה מהפיכת האיכות של יינות סלובניה, וכאן נמצאת החווה של אדי סימצ׳יץ׳. אדי עבד בקואופרטיב המקומי מגיל 15 עד שפרש ממנו בגיל .54 רגע לפני הכרזת העצמאות של יוגוסלביה התרחשה ההכרזה האישית של אדי, כשאת תשומת ליבו לכדו הכרמים המוזנחים שהיו שייכים למשפחתה של אשתו. הוא ידע שאחיה היגרו לארגנטינה, ואיש לא נותר לטפל בהם. רגע לפני שהיוזמה האישית נעשתה לגיטימית, הוא החליט לקחת אותם ולנסות להיות עצמאי. ב1989- עשה את היין הראשון שלו, 4000 בקבוקים, וב2002- בנה את היקב שבו הוא מייצר היום כ- 75000 בקבוקים מדי שנה. בשנת 2014 הצטרף למלאכה אלכס, שמוביל היום את העשייה, אליו מצטרפים ילדיו. החווה מתפרשת על 135 דונם חלקות כרם שאינן סמוכות זו לזו, ונחבאות בפינות איכותיות על הגבעות של ֹ הכפרים וִיּפו ֹ לְ זֶ 'ה, פו ֹ יָאנָ ה וְקוזָ אנָ ה. בגבהים שבין 90 ל300- מטר על קרקע משקע, אבן חול חרסית וחוואר, החלקות נהנות מזוויות חשיפה שונות לשמש, ונותנות כל אחת פרי עם תכונות אופייניות שאלכס מיינן בנפרד. למרות ההתמחות בזן המקומי, רבולה, הקרוי באיטליה ריבולה ג'יאלה, בכרם נטועים זנים מקומיים נוספים כגון הזן הנדיר רבולה שחורה )סקיופטינו באיטליה(, שיבי פינו )פינו גריג׳יו(, מלבזיה ופורלנסקי טוקאי )פריולאנו(, וכן הזנים הבינלאומיים קברנה סוביניון, מרלו, סוביניון בלאן, קברנה פרנק ושרדונה.